לא כל לוחם או לוחמת שמתמודדים עם פוסט טראומה יכולים להצביע על אירוע אחד, בתאריך מסוים, ולומר: "זה הרגע שבו הכול התחיל".
לעיתים הפגיעה הנפשית מתפתחת לאחר תקופה ממושכת של לחימה, חשיפה חוזרת לסכנת חיים, ירי, פינוי פצועים, מראות קשים ואובדן. במקרים כאלה, העובדה שאין אירוע טראומטי נקודתי אינה שוללת כשלעצמה אפשרות להגיש תביעה למשרד הביטחון, אך היא מחייבת לבנות בצורה מדויקת יותר את התשתית העובדתית והרפואית.
האם אפשר לסבול מפוסט טראומה גם בלי אירוע אחד מוגדר?
התשובה היא כן. פוסט טראומה אינה חייבת בהכרח להתפתח בעקבות אירוע בודד. משרד הבריאות מציין כי חשיפה ממושכת וחוזרת לאירועים טראומטיים יכולה ליצור פגיעה נפשית משמעותית, וכי מלחמות ומצבים מתמשכים עשויים להיות מורכבים יותר לחלוקה לאירוע טראומטי יחיד.
אצל לוחמים אנו פוגשים לא פעם תמונה שונה מהאירוע הקלאסי של היתקלות או פציעה בודדת. אדם יכול לעבור שבועות או חודשים של פעילות מבצעית, להיות פעם אחר פעם תחת איום ממשי, להיחשף לפצועים ולחללים ולפעול לאורך זמן בדריכות קיצונית.
במצב כזה צריך לבחון את מכלול החשיפות ולא לחפש באופן מלאכותי אירוע אחד שרק עליו תיבנה התביעה.
מה ההבדל בין שירות קשה לבין חשיפה טראומטית מתמשכת?
חשוב לדייק: שירות קשה, עומס, חוסר שינה או מתח אינם הופכים כשלעצמם לפוסט טראומה.
מבחינה רפואית, PTSD קשורה לחשיפה לאירועים טראומטיים הכוללים איום ממשי ומשמעותי על שלמותו הפיזית או הנפשית של האדם. לכן לא כל לוחם ששירת תקופה ארוכה תחת עומס יעמוד בהכרח בתנאים לאבחנה.
לעומת זאת, כאשר השירות כלל רצף של מצבים שבהם הלוחם היה בסכנת חיים, נחשף לפציעות קשות, למוות, לירי, לפיצוצים או לאירועים מבצעיים משמעותיים אחרים, התמונה שונה לחלוטין.
במקרה כזה ייתכן שהפגיעה נוצרה מתוך הצטברות האירועים, גם כאשר האדם עצמו אינו מסוגל להצביע על אירוע בודד כגורם המרכזי.
איך מוכיחים תביעה כאשר אין אירוע אחד שאפשר להצביע עליו?
במקרה של אירוע נקודתי ניתן בדרך כלל להתמקד בתאריך, במקום ובנסיבות ברורות.
כאשר מדובר בחשיפה מצטברת, עלינו לבנות מעין ציר זמן של השירות: היכן שירת האדם, באילו תקופות לחם, באילו גזרות פעל, לאילו אירועים נחשף ומה השתנה אצלו במהלך התקופה ולאחריה.
ניתן להסתמך על מסמכי שירות, מסמכים רפואיים, פניות לקב"ן או לגורמי טיפול, עדויות של מפקדים וחברים ליחידה ומסמכים רשמיים המתעדים את הפעילות המבצעית.
אגף השיקום עצמו מאפשר לצרף לבקשת ההכרה מסמכים רשמיים המעידים על הפגיעה או על האירועים הרלוונטיים.
מה חשוב שיהיה באבחנה הרפואית?
האבחנה אינה צריכה רק לומר שהאדם סובל מ-PTSD. בתביעה שבה אין אירוע טראומטי בודד, ישנה חשיבות מיוחדת לכך שהתיעוד הרפואי יתאר את החשיפה במהלך השירות ואת הקשר שבינה לבין התסמינים שהתפתחו.
ככל שהתמונה הרפואית והתמונה העובדתית משתלבות זו בזו, ניתן לבסס בצורה טובה יותר את הקשר לשירות.
חשוב גם שלא לנסות "לייצר" אירוע מרכזי שאינו באמת משקף את מה שהאדם עבר. לעיתים דווקא התיאור האמיתי, תיאור של תקופת לחימה ארוכה, אירועים חוזרים והצטברות הדרגתית של תסמינים, הוא התיאור הרפואי והמשפטי הנכון יותר.
כיצד מגישים תביעה למשרד הביטחון במקרה כזה?
הבקשה להכרה מוגשת לאגף השיקום ובה יש לפרט את נסיבות השירות, החשיפה הטראומטית והפגיעה הנפשית שנוצרה בעקבותיה. לצד התיאור העובדתי יש לצרף תיעוד רפואי ואבחנה מתאימה, וכן מסמכים ועדויות שיכולים לחזק את הטענה לגבי אופי השירות והאירועים שנחוו.
לאגף השיקום קיים גם מסלול מהיר לבקשות מסוימות בתחום הפגיעה הנפשית, כאשר קיימת אבחנה ברורה ומפורטת הנתמכת בתיעוד רפואי ובמקורות טיפול, והנסיבות עומדות בתנאים שנקבעו למסלול. כמובן שלא כל תביעה מתאימה למסלול זה, ויש לבדוק כל מקרה בהתאם לנסיבותיו.
מה קורה לאחר שהפוסט טראומה מוכרת?
לאחר קבלת ההכרה המיוחלת, השלב הבא הוא קביעת דרגת הנכות בוועדה הרפואית של משרד הביטחון.
בשונה מהשלב שבו נבדק הקשר בין השירות לבין הפוסט טראומה, הוועדה הרפואית מתמקדת בחומרת הפגיעה ובהשפעתה על התפקוד.
חשוב להגיע לוועדה עם תמונה מלאה של המצב:
- השפעה על העבודה,
- הזוגיות,
- המשפחה,
- השינה,
- הקשרים החברתיים,
- הריכוז,
- ההתנהלות היום-יומית,
- והצורך בטיפול.
אחוזי הנכות שייקבעו ישפיעו באופן ישיר על היקף התגמולים והזכויות שניתן יהיה לקבל.
קבלת ייעוץ משפטי בתביעת פוסט טראומה ללא אירוע נקודתי
דווקא בתביעות שבהן אין אירוע אחד ברור, יש חשיבות גדולה לאופן שבו בונים את התיק. העובדה שאינכם יכולים להצביע על יום מסוים שבו "נפגעתם" אינה אומרת שאין קשר בין מצבכם לבין השירות, אך צריך לדעת כיצד להציג את רצף האירועים ואת ההשפעה שלהם בצורה מדויקת.
עו"ד עדי בן ישי גרינס מייצגת לוחמים, חיילים ואנשי כוחות הביטחון בתביעות פוסט טראומה מול משרד הביטחון. באפשרותנו לבחון את נסיבות השירות, התיעוד הרפואי והראיות הקיימות ולבנות את התביעה באופן שמשקף את מה שאירע בפועל, גם כאשר הפגיעה נוצרה לאורך תקופת לחימה ולא בעקבות אירוע בודד.
